השינוי מתחיל אצלנו
כאשר אנו חושבים על הדרכה הורית, הרי שלרוב עולה בראשנו המחשבה שמא מדובר במוצא אחרון. בפעולה בה נבקש לנקוט רק כאשר באמת ובתמים כלו כל הקצין, האמנם?
אם נצלול מעט אל עולם ההורות, הרי שכל הורה והורה יכולים להזדהות עם אינספור מצבים בהם הם חשו חסרי אונים מול ילדיהם.
אלו אינם מוכרחים להיות תרחישים בהם הילד מקלל או חלילה נוקט באלימות פיזית. החל מפעוט המסרב ללכת הביתה מבלי שנרכוש לו את הממתק האהוב עליו במכולת, דרך ילד המסרב להכין את שיעורי הבית ועד לסירוב להתרחץ או לסדר את החדר.
גם אלו, הרי שיש בהם כדי להיות תרחישים אשר יגרמו לנו לעתים להרים ידיים, ואפילו 'להתעכב' מעט בעבודתנו היומיומית, וכל זאת כדי שלא להגיע אל 'העבודה השנייה' שבבית.
אם תשתפו את יועץ ההורים רון שמעוני בתחושותיכם, תופתעו לגלות עד כמה השינוי נמצא ממש מעבר לפינה. פשוט לא בפינה בה התמקדתם בתחילה.
בעוד שמרביתנו נוהגים להתרגז על ילדינו ולבקש מהם לשנות את גישתם (וכמובן מבלי שהדבר מביא אי אלו תוצאות סבירות), הרי שאנו מתעלמים מן הדרך היותר פשוטה וגם היותר מועילה – אנו ההורים נשנה את ההתנהגות / התגובה שלנו.
שינוי באווירה שבבית החל מן המפגש השלישי
באתרו של רון שמעוני, ניתן למצוא מגוון עשיר של מאמרים המגוללים סיטואציות שונות מן היומיום. חלקן מתארות אתגרים קשים מנשוא, וחלקן היבטים שכל הורה והורה יכולים להזדהות עמו.
השינוי, בין אם מדובר במקרה מורכב ובין אם לא, נובע קודם כל מן ההכרה כי מה שעשינו עד כה לא עבד, או במקרה הטוב עבד חלקית.
כך למשל, נדגים זאת על ילד המסרב בתוקף לסדר את חדרו לאחר ששיחק. אם עד כה, ההורים התרגזו או אפילו הרימו את הקול כדי לשכנע את ילדם לסדר את החדר, הרי שבהדרכת ההורים, אתם ויועץ ההורים תרקמו תכנית פעולה שלמה, וכן – כבר מן המפגש הראשון.
שימו לב לשוני בתגובה – אתם לא צועקים, אינכם מתרגזים. אתם פשוט מודיעים לילדכם: 'מעתה אנחנו סידרנו אחריך את הצעצועים. אבל אתה ילד גדול ואנחנו מאמינים בך שאתה יכול לעשות לבד. אם לא תסדר את הצעצועים, הצעצועים פשוט לא יהיו'.
לא מתרגזים, לא מנסים להטיל מורא או כל תחושה שלילית. מודיעים.
אם בפעם הראשונה הילד לא התרשם אך צעצועיו שנותרו על הרצפה, הועברו למדף העליון של הארון, אז הרי שהוא ילמד בפעם השנייה, או השלישית ואפילו הרביעית. מה שחשוב הוא להיצמד לתכנית פעולה, ולתת גיבוי למילים.
זוהי כמובן דוגמה פשוטה, אך ההדרכות ההוריות יכולות לגעת בעוד מגוון רחב של תרחישים, חלקם מאתגרים יותר וחלקם מאתגרים פחות. הנוסחה נותרת בעיניה.
מספר מפגשים מדוד
רבים מביעים חשש מפני הדרכה הורית ורואים בה כמעין תהליך הדומה לטיפול פסיכולוגי ארוך טווח.
בהדרכה ההורית אצל רון שמעוני, מדובר במספר מפגשים מדוד המגיע לעד 8 פגישות לכל היותר.
הפגישה הראשונה מתקיימת בקליניקה ובמהלכה ההורים חולקים את האתגרים מולם הם מתמודדים, וכבר במעמד זה, יוצרים תכנית פעולה ראשונית. תגובות שיכולות לחולל שינוי, ולעתים מידי.
הפגישה השנייה הינה פאסיבית ומתרחשת בביתם של ההורים. הפעם, יועץ ההורים מגיע לבקר במשפחה ולהתרשם מן האווירה והדינמיקה שבין הצדדים. לעתים קרובות, ישנו פער מסוים בין מה שעולה בפגישה הראשונה לבין מה שיועץ ההורים רואה בפגישה השנייה. זהו מפגש חשוב אשר יכול להכווין ולדייק את הצרכים של ההורים ביתר המפגשים.
ב-6 המפגשים הנותרים ממשיכים לעבוד על תכנית הפעולה שיוצרים, בוחנים ממפגש למפגש מה היה האתגר, כיצד הילד התנהג וכיצד מנגד ההורים הגיבו.
השינוי מתחולל בתוך מספר מפגשים בודדים, כאשר מרבית ההורים עדים לשינוי ניכר כבר לאחר המפגש השלישי.
כיצד אדע אם המקרה שלי מצדיק הדרכה הורית?
באתרו, מציין רון כי ניתן להתייעץ עמו בכל שאלה והתייעצות.
גם במקרים בהם מדובר בתרחישים שאינם עונים על הקריטריונים של הדרכות הוריות סטנדרטיות, מסביר רון כי באפשרותו לדייק יחד עם ההורים את צורכיהם, לרבות הכוונה לאנשי מקצוע נכונים (דוגמת מטפלים רגשיים, מאבחנים וכיוצא בכך).
בכל שאלה והתייעצות בנושא זה, באפשרותכם להשאיר לרון שמעוני פנייה בטופס יצירת הקשר שלהלן.